לימודי החובה מוצעים בחינם לכל תלמידי ישראל, אך במקביל ניתנת להורים האפשרות לרכוש תכנים ושירותים כתוספת לתכנית הלימודים הרגילה. תכנים אלו כוללים מקצועות לימוד מסוימים, תכניות לימודים ייחודיות או תורניות, שעות העשרה ועזרי לימוד, וגביית הכספים עבורם מוסדרת בחוזרי מנכ"ל מטעם משרד החינוך.

בית המשפט העליון (השופטים י' עמית, ד' מינץ וא' שטיין) דחה פה אחד עתירות לביטולם של שני חוזרי מנכ"ל המסדירים תשלומי הורים מסוג "תל"ן" (תכנית לימודים נוספת) ו"רכישת שירותים מרצון". בעתירות נטען כי תשלומי ההורים יוצרים מצב בו חלק מתכני החינוך הציבורי ניתנים רק לתלמידים שיד הוריהם משגת, וכי מכך נובעת פגיעה שאינה מידתית ושאינה סבירה בזכות לשוויון בחינוך. עוד נטען כי משרד החינוך אינו פועל להצבת מגבלות על תשלומי ההורים, ומאפשר למוסדות חינוך לגבות אלפי שקלים בשנה עבור הלימודים.

בפסק הדין קבע השופט י' עמית כי לגביית התשלומים מושא העתירה יש הסמכה בדין והצדקה מהותית. נפסק כי תשלומי ההורים אכן טומנים בחובם סיכון לאי שוויון ולפגיעה בתלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך. עם זאת, כך נקבע, אין מקום להתערב באיזון שהתווה משרד החינוך בין הזכות לשוויון לבין הזכות לאוטונומיה בחינוך וזכותם של ההורים להשפיע על החינוך הניתן לילדיהם, וכי חוזרי המנכ"ל אינם המקור לתופעת תשלומי ההורים, אלא ניסיון להסדירם ולרסנם. עוד קבע בית המשפט כי בעת מתן אישור לגביית תשלומי הורים, יש לוודא שמוצע לתלמידים פתרון חלופי אשר אינו מותנה בתשלום.

השופטים ד' מינץ וא' שטיין הצטרפו לדעתו של השופט עמית. השופט מינץ סקר גם את עמדת המשפט העברי בסוגיה, והשופט שטיין הדגיש כי העתירה מעלה שאלות ערכיות שההכרעה בהן מסורה לפתחו של המחוקק ולא של בית המשפט.

תקציר פסק הדין בבג"ץ 5004/14 ובבג"ץ 6214/15 מתוך אתר בית המשפט העליון