מחקר שבוצע בארה"ב בשנת 2013, בדק האם התערבות בדמות הכנה ספציפית לחקירה נגדית בקרב ילדים , עשוי לשפר את ביצועם במהלך חקירה נגדית.  השערת המחקר הייתה כי תפעול של הכנה לחקירה בקרב ילדים לפני חקירה נגדית  עשוי  לסייע להם לדווח באופן יותר מדויק על הנושא לגביו עליו הם מעידים. עוד הניחו כי יש קשר בין גיל הילד ובין דיוק הדווח.  רציונאל המחקר היה שיש באופן שבו ילדים נחקרים כדי לגרום להם לשנות מגרסת האמת שמסרו במהלך חקירתם הראשונה (הראשית). לכן, הכנה לכך, כמו למשל להסביר שבניגוד להיררכיה הנוהגת מחוץ למסגרת החקירה ובה עליהם להסכים או לקבל דעתם של מבוגרים, במהלך החקירה עליהם לעמוד על גרסתם, עשויה לשפר ביצועם של ילדים בחקירות נגדיות. לצורך ביצוע המחקר נבחרו שתי קבוצות של ילדים בגילאי 5-6 ו-9-10 משני בתי ספר בניו זילנד. הילדים נלקחו בשעות הפעילות של בית הספר לסיור בתחנת המשטרה. במהלך הסיור הראו להם כיצד נלקחות טביעות אצבע, נלקחו מהם הם צולמו והראו להם ניידת משטרה.  כעבור חמישה ימים, נשאלו הילדים (ע"י מראיין לא מוכר) שאלות של כן/לא על שני אירועים אמיתיים שאירעו בתחנת המטרה ושני אירועים מומצאים.  כעבור עשרה ימים, תוחקרו שוב הילדים על ידי מראיין לא מוכר "עיוור" לתנאי המחקר. המתשאל הציג לילדים את הווידיאו מחקירתם הראשונה ואז שאל אותם 10 שאלות על כל אחד מארבעת הנושאים עליהם נשאלו בפעם שעברה. בכל סדרה של שאלות הייתה השאלה הראשונה חזרה עם הילד על תשובתו למראיין הקודם, שאלות 2-7 היו שאלות האופיינית לשאלות בחקירה נגדית בבית המשפט, שאלה שמונה בדקה את מידת הביטחון של הילד בתשובותיו ושאלות 9 ו-10 התמקדו בניסיון לגרום לילד לחזור בו מתשובותיו בחקירה הקודמת. על שאלות 9 ו-10 קיבלו הילדים ניקוד של 0 1 או 2, ומקסימום ציון בטווח שבין 0-8.  יום או יומיים לפני החקירה הנוספת, הילדים חולקו לשתי קבוצות ( שתי קבוצות בכל קבוצת גיל) , כאשר קבוצה אחת עברה אימון והקבוצה השנייה לא. הילדים בכל הקבוצות צפו בסרטון בן 4 דקות שלגביו נשאלו 8 שאלות בדומה לראיון הראשון(חקירה ראשית). לאחר מכן, רק מחצית מהילדים נשאלו גם שאלות בסגנון הדומה לריאיון השני(חקירה נגדית). במהלך ראיות זה, המראיין שיבח את הילדים כאשר ענו נכון, ועודד אותם על ההשתדלות כאשר ענו לא נכון. בתום הריאיון, המראיין שיבח את קבוצת הילדים שלקחו חלק בראיון השאלות הנוספות וסיפר להם שהם עתידים לעבור ריאיון נוסף עם מראיינת אחרת שתשאל אותם שאלות ביחס לאירועים שחוו בתחנת המשטרה. המראיין הנחה את הילדים לזכור את התנהלותם במהלך הריאיון איתו, וציין בפניהם שהמראיינת שעתידה לראיין אותם לא הייתה בתחנת המשטרה ולכן אינה יכולה לדעת מה בדיוק קרה שם.

ממצאי המחקר היו שראשית, הילדים שאומנו לקראת החקירה הנגדית שינו את גרסתם הראשונית פחות מילדים שלא אומנו לקראת החקירה הנגדית. בנוסף נמצא שילדים צעירים יותר שינו את גרסתם הראשונית יותר מאשר הבוגרים מהם. עוד נמצא כי הילדים הצעירים דייקו יותר בשלב החקירה הראשונה מאשר בחקירה הנגדית בהשוואה לילדים הבוגרים יותר.

Righarts, S., O'Neill, S., & Zajac, R. (2013). Addressing the negative effect of cross-examination questioning on children’s accuracy: Can we intervene? Law and Human Behavior, 37(5), 354–365