המערער הורשע בבית הדין הצבאי בניסיון לשימוש בסם מסוכן, אף שהחומר שבו השתמש לא נאסר לשימוש בפקודת הסמים המסוכנים – משום שהאמין כי למעשה מדובר בחומר בלתי חוקי. כמו כן הורשע המערער בהתנהגות שאינה הולמת לפי חוק השיפוט הצבאי ובעבירות נוספות.

הוחלט פה-אחד (הנשיאה מ' נאור, השופטת א' חיות והשופטת ד' ברק-ארז), לזכות את המערער מעבירת הניסיון לשימוש בסם מסוכן.

השאלה העקרונית שבה נדרש בית המשפט להכריע בפסק הדין היא, האם ניתן להרשיע אדם בפלילים בנסיבות שבהן המעשה שעשה אינו מגבש עבירה, רק משום שטעה לחשוב כי הוא אסור. בפסק הדין נקבע פה-אחד כי התשובה לשאלה זו שלילית.

לא ניתן להרשיע בפלילים רק על סמך אמונתו הסובייקטיבית של אדם כי מעשהו עולה כדי עבירה על החוק. תוצאה כזו מנוגדת לעיקרון החוקיות ועלולה להוביל למצב שבו בגין אותו מעשה אדם מסוים יורשע על-פי מערכת נורמות אחת, וחברו יזוכה על פי מערכת נורמות אחרת.

כפי שנקבע בפסק הדין, אין זה ראוי שבעת שירותו הצבאי, השתמש המערער בחומר שלפי הודאתו פגע בכשירותו המבצעית. האינטואציה עשויה להוביל למסקנה כי בנסיבות אלה, שימוש בחומר מתוך מחשבה שהוא אסור עולה כדי ניסיון לבצע עבירה של שימוש בסם מסוכן. ואולם, "אין מרשיעים אדם בפלילים לא על סמך אינטואיציה, וגם לא בשל העדר סימפטיה למעשיו" (פסקה 34 לפסק הדין).

אשר על כן, הוחלט כאמור פה-אחד לזכות את המערער מעבירת הניסיון לשימוש בסם מסוכן ולהפחית את עונשו ל-30 ימי מאסר בפועל שהוטלו בגין העבירות האחרות ושאותם הוא כבר ריצה.

רע"פ 2220/16 רועי מור יוסף נ' התביעה הצבאית הראשית , תקציר מתוך אתר בית המשפט העליון