מחקר – שיעורי הרשעה וזיכוי בהליכים פליליים
המחקר מציג מידע תיאורי אודות הכרעות וגזרי דין בתיקים פליליים, בדגש על שיעורי זיכוי והרשעה. המחקר מבוסס על מדגם מייצג הכולל 1,417 תיקים פליליים מבתי משפט השלום ו-244 תיקים מבתי המשפט המחוזיים כערכאה ראשונה, שנסגרו בין מאי 2010 למאי 2011.
מתוצאות המחקר עולה כי פחות מ-40% מהנאשמים מורשעים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ועוד כ-25% מורשעים בחלק מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום בלבד (או בעבירות מופחתות). עבור 5%, נקבע כי ביצעו את העבירה אך בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע אותם. בבתי משפט השלום, כתבי האישום כנגד כ-30% מהנאשמים מבוטלים מסיבות שונות. הסיבה הנפוצה ביותר לביטול האישומים (11.3%) היא היעדרותו של הנאשם מהדיונים, עד שבית המשפט מתלה את האישומים נגדו או מבטל אותם. סיבה נפוצה נוספת להפסקת הליכים הינה חזרת התביעה מכתבי האישום (10%).
כ-6% מהנאשמים במשפטים פליליים בוחרים לכפור באישומים נגדם ולנהל משפט. כאשר בוחנים רק את האישומים הללו, "אישומים במחלוקת", פחות מ- 70% מהם בבתי משפט השלום מסתיימים בהרשעה. השאר, כ-15% מהאישומים מסתיימים בזיכוי ו-15% מבוטלים. בבתי המשפט המחוזיים, רק כ-70% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בהרשעה. האישומים הנותרים מסתיימים בזיכוי (26%) או מבוטלים על ידי בית המשפט מטעמים שונים (4%).
כ-93% מהנאשמים מורשעים על פי הודאתם בבית משפט השלום. רוב הנאשמים שהאישומים נגדם לא בוטלו, כ-76.5%, הודו במסגרת הסדר טיעון. בבתי המשפט המחוזיים כ-86% מהנאשמים שהאישומים נגדם לא בוטלו, ערכו הסדר טיעון ורק כ-6% הודו בלא הסדר.
אורן גזל-אייל, קרן וינשל-מרגל וענבל גלון, "שיעורי הרשעה וזיכוי בהליכים פליליים", מחלקת מחקר של הרשות השופטת ואוניברסיטת חיפה – המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה (05.2012).
