המחקר מציג מידע תיאורי אודות הכרעות וגזרי דין בתיקים פליליים, בדגש על שיעורי זיכוי והרשעה. המחקר מבוסס על מדגם מייצג הכולל 1,417 תיקים פליליים מבתי משפט השלום ו-244 תיקים מבתי המשפט המחוזיים כערכאה ראשונה, שנסגרו בין מאי 2010 למאי 2011.
מתוצאות המחקר עולה כי פחות מ-40% מהנאשמים מורשעים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ועוד כ-25% מורשעים בחלק מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום בלבד (או בעבירות מופחתות). עבור 5%, נקבע כי ביצעו את העבירה אך בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע אותם. בבתי משפט השלום, כתבי האישום כנגד כ-30% מהנאשמים מבוטלים מסיבות שונות. הסיבה הנפוצה ביותר לביטול האישומים (11.3%) היא היעדרותו של הנאשם מהדיונים, עד שבית המשפט מתלה את האישומים נגדו או מבטל אותם. סיבה נפוצה נוספת להפסקת הליכים הינה חזרת התביעה מכתבי האישום (10%).
כ-6% מהנאשמים במשפטים פליליים בוחרים לכפור באישומים נגדם ולנהל משפט. כאשר בוחנים רק את האישומים הללו, "אישומים במחלוקת", פחות מ- 70% מהם בבתי משפט השלום מסתיימים בהרשעה. השאר, כ-15% מהאישומים מסתיימים בזיכוי ו-15% מבוטלים. בבתי המשפט המחוזיים, רק כ-70% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בהרשעה. האישומים הנותרים מסתיימים בזיכוי (26%) או מבוטלים על ידי בית המשפט מטעמים שונים (4%).
כ-93% מהנאשמים מורשעים על פי הודאתם בבית משפט השלום. רוב הנאשמים שהאישומים נגדם לא בוטלו, כ-76.5%, הודו במסגרת הסדר טיעון. בבתי המשפט המחוזיים כ-86% מהנאשמים שהאישומים נגדם לא בוטלו, ערכו הסדר טיעון ורק כ-6% הודו בלא הסדר.
אורן גזל-אייל, קרן וינשל-מרגל וענבל גלון, "שיעורי הרשעה וזיכוי בהליכים פליליים", מחלקת מחקר של הרשות השופטת ואוניברסיטת חיפה – המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה (05.2012).